×
Mikraot Gedolot Tutorial
טור
פירוש
הערותNotes
E/ע
טור חושן משפט רמ״הטור
;?!
אָ
(א) {א} כתב בשטר נתתי שדה פלוני לפלוני או שכתב נתתיה לו או הרי היא שלו באחד מאלו שלשה הלשונות שכתב ומסר לו שטר קנאה:
{ב} אבל אם כתב אתננה לו ומסר לו השטר לא קנה:
(ג) {ג} וכתב הרמ״ה אבל אם כתב לו בשטר שדה פלוני תהא נתונה לו או תהא שלו קנה אבל בדיבורא לא קנה בחד מהנך לישני אא״כ קנו מידו: (ב) {ד} אבל אמר אתננו לו אפילו אם קנו מידו לא קנה דקנין דברים בעלמא הוא ולא מחייב לקיימו בעל כרחיה: (ד) {ה} ומיהו אם אמר אתננו לו מעכשיו בין בשטר בין בקנין קנה לאלתר דכיון שאמר מעכשיו אין זה לשון הבטחה אלא בהאי שטרא או בהאי קנין מקנה ליה גופא דארעא:
{ו} האומר נתתי שדה פלוני לפלוני והוא אומר לא נתת לי הולכין אחר דברי הנותן דאיכא למימר זיכה לו על ידי אחר ואין בעל חוב של הנותן גובה ממנו כל זמן שישאר ביד הנותן ממה לפרוע אבל אם לא נשאר בידו ממה לפרוע לב״ח לא מהני הודאתו לחוב לבעל חובו כיון שב״ח קדם והקרקע היה עד עתה בחזקתו.
(ה)  ואם אומר נתתיה לו בידו והוא אומר לא נתת לי הודאת בעל דין כק׳ עדים והרי הוא של הנותן:
{ז} ואם המקבל מת ובנו אומר שלא נתנה לאביו לא תנתן לא לזה ולא לזה אלא תנתן ביד שליש עד שיתברר הדבר.
(ו) ודווקא כשהבן אומר אני הייתי במעמד שאתה אומר שנתת לאבי וראיתי שלא נתתי לו ואפ״ה משלשין ולא אמרינן הודאת בע״ד כמאה עדים דמי כיון שהבן לא קבל השטר בידו אלא אומר על קבלת אביו שלא קבל ואיכא למימר שמא טעה וסבר שלא קבל וקבל אבל אי לא היה במעמד היינו כמו נתתי שדה לפלוני והוא אומר לא נתנו דחיישינן שמא זיכה לו ע״י אחר: (ז) {ח} כתב הרמב״ם מקבל שטען שדה זו שתחת ידי אינה מתנה בידי
{ט} שומר אני עליה וכיוצא בזה או בטלה היתה מעיקרא שלא קבלתיה אלא בע״כ באונס או בטעות או כיוצא בזה דבריו קיימים ונשבע על זה שבועת היסת ותחזור לבעלים:
(ח) {י} טען הנותן שומר אתה עליה או שלא מדעת נתתיה או גזולה היא בידך נשבע המקבל שבועת היסת ונפטר ע״כ. ואיני מבין מה ענין שבועה לכאן כשטוען המקבל שאינה מתנה יסתלק ממנה ויניהנה: (ט) {יא} שאלה לא״א הרא״ש ז״ל: יעקב נתן לראובן בנו קרקע במתנה מעכשיו אחר זמן ירד יעקב מנכסיו ופייס מראובן שיחזיר לו שטר המתנה וכן עשה וגם עשה לאביו שטר מחילה אחר כן נתעשר יעקב ובקש ראובן מאביו שיחזור ויעשה לו שטר מתנה כבתחילה ולא רצה יעקב אז ערער ראובן על הבית ואמר שלא יוציא מתחת ידו בחזרת שטר המתנה ובמחילה שעשה לו. תשובה: הדין עם ראובן שיעקב לא קנה בחזרת השטר ולא במחילה ואם יעקב מודה בכל הדברים בפני ב״ד יחזיקו ב״ד הקרקע ביד ראובן ואם כופר ואומר שלא נתן לראובן מעולם אם עדי המתנה הם קיימים ומעידים על המתנה הרי הבית של ראובן ואם אין עדים ישבע יעקב שלא נתן לראובן: (י) {יב} מקבל מתנה שאמר לאחר שבאה המתנה לידו מתנה זו מבוטלת היא תבטל אי איפשי בה אינה כלום אלא שלו היא ואם בא בעל חובה גובה ממנה:
{יג} אבל אם אמר בטלה היא אינה מתנה דבריו קיימין אם קבלה הוא בעצמו שהרי זה מודה שהיתה בטלה מעיקרא ומעולם לא כיון לזכות בה והודאת בעל דין בק׳ עדים דמי וחזרה לנותן וכתב הראב״ד דוקא שאינו חב לאחרים אבל אם חב לאחרים כגון שיש לו בעל חוב שיש לו לגבות ממנה אינו נאמן ורש״י פירש שהוא נאמן אפילו יש לו בעל חוב וטעמא דמלתא כיון שלא היתה בחזקתו עד עתה וכן דעת א״א הרא״ש ז״ל:
{יד} כתב הרמב״ם ז״ל דכשאומר אי איפשי בה לאחר שבאה לידו הוי הפקר וכל הקודם בה זכה ורש״י חילק במטלטלי כיון שהן בידו ואמר אי איפשי בהן הויא לשון הפקר אבל קרקע שאינו בידו לא הוי אי איפשי בו לשון הפקר אלא רוצה לבטל המתנה ואינו יכול כיון שכבר קבלה וכ״כ א״א הרא״ש ז״ל הכותב נכסיו או נתן מתנה לפלוני ואמר המקבל מיד איני רוצה בה לא קנה וחזרה ליד הנותן אבל שתק תחילה ואח״כ אמר אי איפשי בה אם הנותן בריא לא זכה עד שיגיע לידו השטר וכיון שאמר אי איפשי בה קודם שהגיע לידו חוזר לנותן ואם הנותן שכיב מרע דבריו ככתובים וכמסורים דמו ומיד כשכתבו לו והוא שתק זכה וכשחזר ואמר אי איפשי בה הפקירה וכל הקודם בה זכה בה אם הן מטלטלין ואם הוא קרקע לא יצא מתחת ידו בשביל זה:
(יא) {טו} ואם זיכה לו ע״י אחר בפניו ושתק ואח״כ אמר אי איפשי בה כתב הרמב״ם שהוא ספק לפיכך אם קדם אחר וזכה בהן לעצמו אין מוציאין מידו דשמא המקבל זכה וכיון שאמר איני רוצה בה הרי הפקירה וזה שקדם זכה בה ואין מוציאין מידו ואם חזרו הבעלים הראשונים ותפשוה מיד זה שזכה בה אין מוציאין מידן דשמא המקבל הוכיח סופו על תחילתו שלא זכה בה וברשות הבעלים הראשונים קיימא עד כאן ומדברי א״א הרא״ש ז״ל יראה שזכה בה המקבל.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
E/ע
הערותNotes
(א) נתתי – עיין בתשובת מבי״ט ח״ב סי׳ ש״נ: (ב) ואפילו – ובא״ע ס״ס נ״א נעלם מהב״י דין ודעה זו ובחנם השיג שם בתשובת רשב״ץ ע״ש ובב״י כאן ועיין בתשובת מהר״א ששון סי׳ קל״ג ש״ך: (ג) אומרים – בסי׳ קנ״ז ס״כ כתב הטור בשם הרמ״ה שני הדעות ע״ש ועיין בתשובת ן׳ לב ס״ד דף ס׳ ובתשו׳ הגאון ח״צ ז״ל סי׳ נ״ז: (ד) חדשים – דבשעת כתיבת תנאים ראשונים אינו רוצה שום צד משניהן לשעבד נפשו או להקנות בקנין מעכשיו בכל מאי דפסקו דירא כל אחד מהן שמא יתחרט אחד מהצדדים מאיזה סיבה ויחזרו השידוכין ומש״ה אינו מקבל עליו אלא בקנין אתן דאינו חל ולא נתחייב לקיים דברי התנאים רק מכח הקנס שקיבלו עלייהו ולכן המנהג דאין גובין מהחוזר אלא הקנס בלבד ואע״ג דקיבל בקנין ופסק אנפשו ליתן כל הנדן אלא ודאי ה״ט דקנין אתן הוא משא״כ בשעת חופה דשוב אינן מסופקין שמא יחזרו מש״ה רגילין לעשות תנאים חדשים ומתחייבין עכשיו בשעבוד גמור ובקנין מעכשיו דמועיל וא״ש נמי הא דאפילו בלא תנאים חדשים יתחייב אבי הבת או הבן ליתן מזונות ודירה ושאר דברים שקיבל עליו מכח הקנס שקבל עליו בשעת השידוכין ולפי מ״ש נ״ל דה״ט דכל מה שפסקו בשעת שידוכין לא הוי אלא בקנין אתן ואינו מחויב לקיים כי אם מכח הקנס וזהו אסמכת׳ אלא שחז״ל אמרו דלית ביה משום אסמכת׳ מפני הבושת וזה אינו שייך כי אם בשלא קיימו איזה דבר שקבלו עליהן שזמנו קודם הנישואין משא״כ הדברים שחל חיובן לאחר הנישואין דכבר עבר הבושת דהרי כבר כנסה ומכח קנס אין לחייבו דאסמכת׳ הוא ומ״מ מחייבין אותו לכתיבת תנאים חדשים דאם אז לא ירצה לקבל עליו עדיין בכלל בושת הוא ונראה דמטעמ׳ דכתיבנ׳ המנהג הוא שלא להחרים העובר בשידוכין אע״ג שקיבל בחרם ובקנס עליו וגם כותבין בתנאים הקנס לא יפטור החרם דכיון דהצדדים אינן מקבלין בפירוש בחרם שלא יחזרו בהן אלא קונין בקנין על מה שכתוב בהתנאים ועיקר הקנין הוא קנין אתן ומה״ט גם החרם לא חל עד שיקבלו אותו בפירוש או שהצבור גוזרין דבר בחרם סמ״ע: (ה) נתונה – דלשון זה לאו ל׳ הבטחה הוא שיתננה לו לאחר זמן אלא נתנה לו מעכשיו. שם: (ו) הנותן – כתב הסמ״ע דמיירי שהמקבל רוצה במתנה זו אלא שאומר האמת שלא נתן לו וקאמר דא״צ קנין אחר אלא זכה בהשדה בהודאת הנותן ושוב אינו יכול לחזור בו אבל אם המקבל אינו רוצה המתנה פשיטא דאינו זוכה בה בע״כ כמ״ש בס״ס רל״ה ובסי׳ רמ״א עכ״ל (ועיין בט״ז מ״ש בזה ע״ש): (ז) במעמד – פירוש אם נוכל לומר שלא היה במעמד והיינו כל שלא אמר בפירוש שהיה במעמד דאל״כ פשיטא הא אפילו באביו ג״כ דינא הכי כל שלא היה במעמד עכ״ל הסמ״ע (ונ״ל דקמ״ל אע״פ שאמר ששמע מאביו שלא קיבל אותה מתנה אפ״ה אמרי׳ שמא לא ידע גם הוא ממה שזיכה לו ע״י אחר. ט״ז): (ח) היסת – כתב הסמ״ע דהיינו כשטוען הבע״ח ברי לי שמתנה היא בידך אבל אם טוען ספק אין עליו אלא חרם סתם כ״כ ב״י לדעת המ״מ (ועמ״ש הט״ז בביאור דברי הטור בזה ע״ש) עיין בתשובת רשד״ם סי׳ ס״ד ורע״ח ובתשובות מבי״ט ח״ב סי׳ שי״ד: (ט) בכך – דמאחר שכבר זכה ראובן בה באחד מהקנינים אינו יוצא מתחת ידו עד שיחזור ויקננה הנותן באחד מן הקנינים. סמ״ע: (י) שותק – בטור כתב דבשכ״מ אם שתק המקבל בתחלה בשעה שאמר ליתנו לו ה״ל כאילו שתק בשעה שבא לידו דדברי שכ״מ ככתובין וכמסורין דמי וכ״כ הרי״ף והרא״ש והמחבר העתיק דברי הרמב״ם והרמב״ם לא כתב זה כ״כ הסמ״ע. והש״ך כתב דבפ״ט מה׳ זכיה דין י״ג וי״ד כ״כ להדיא ועיין בתשוב׳ רש״ך ס״ב סי׳ קכ״ב ובתשובת מ״ע סי׳ ע״ב ובתשובת ר״י לבית לוי סי׳ נ״ד: (יא) ממנה – ונפטר המקבל מחובו ולא מצי הבע״ח לומר מהפקירא קא זכינא וחובי במקומו עומד כ״כ הנ״י פ׳ י״נ ובד״מ הביאו (וכתב הט״ז דנ״ל דה״ה במלוה ע״פ הדין כן כיון שאין לו לשלם רק מזה אין בידו להפקירו ולהזיק בידים לחבירו ויש הוכחה לזה ממאי דקי״ל דאין אדם נאמן לומר על מה שתחת ידו שהוא של אחרים כמ״ש בסי׳ צ״ט ואי יכול להפקירו יהא נאמן במגו דהיה מפקירו עכשיו שיוכלו אותן אחרים לזכות בו אלא ע״כ דאין לו כח להפקירו עכ״ל): (יב) אפשי – משמע דהרמ״א פירש דאיני רוצה בה אינו כאומר אי אפשי בה עכ״ל הסמ״ע ואינו מוכרח ובודאי דס״ל דשוין הן ולישנא דהרא״ש נקט. ש״ך: (יג) חזרו – ול״ד לשאר ספיקא דממונא דקי״ל דמאחר שתפס האחד אין השני יכול לחזור ולהוציאו מידו וכמ״ש ג״כ המחבר בר״ס קל״ט בדין ארבא כו׳ שאני הכא דידוע הוא מי בעליו הראשונים ואה״נ דלאחר שחזרו ותפסו בעלים הראשונים מיד זה שקדם וזכה שוב אין שום אדם יכול להוציא מידם ואפילו אם אותו שקדם וזכה הוציאו מהן אין מניחין אותו בידו עכ״ל הסמ״ע (והט״ז השיג עליו וכתב דדבריו תמוהין והקושיא מההיא דריש קל״ט יישב באופן אחר ע״ש): (יד) וי״א – עיין בש״ך שהשיג ע״ז ודעתו שאין כאן שום מחלוקת ושנעלם מהמחבר דברי הרמב״ם פ״ט מהלכות זכיה ולא ניחא ליה בישובו של הסמ״ע ע״ש (והט״ז כתב דנ״ל דהאי י״א מקומו בס״י אחר שכתב אלא הרי הוא הפקר וכל הקודם זכה בה וע״ז קאי האי י״א):רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Tur
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144